אבצס, או מורסה בעברית, הוא אחד הסיבוכים השכיחים האופייניים למחלות מעי דלקתיות לרבות קרוהן וקוליטיס.
האבצס הוא אזור עשיר במוגלה שמוקף ברקמה מתה. מדובר למעשה באזור עם ריכוז עשיר מאוד של תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים שהצטברו בו לאחר שמערכת החיסון הגיבה לאיום או למה שנתפס בעיניה כאיום.
זה המקום לציין שמחלות המעי הדלקתיות מתאפיינות בתגובה לא פרופורציונאלית ולא מבוקרת של מערכת החיסון. כך למשל לעתים מדובר על תקיפה אלימה וקשה של תאי המעי עצמם בתגובה לפתוגן לא מסוכן במיוחד וכן על תקיפה של תאי המעי בעקבות זיהוי שגוי שלהם עצמם כגורם זר ומאיים. האבצס לפיכך הוא התגובה ההגנתית של הרקמה הפגועה שהמטרה שלה היא למנוע בכל מחיר את ההתפשטות של הגורם המזהם לשאר חלקי הגוף.
האבצס אופייני יותר למחלת קרוהן שבה הוא יכול להופיע בכל אחד מחלקי מערכת העיכול אך בהחלט מופיע גם בחולי קוליטיס אם כי בשכיחות נמוכה יותר. במחלת הקוליטיס האבצס יופיע לרוב באזור פי הטבעת והתעלה האנאלית.
היווצרות האבצס
ההיווצרות של האבצס מתחילה במוות של תאי מעי שמשחררים חומרים ציטוקיניים המסוגלים לאותת למערכת תאי הדם הלבנים להיכנס לפעולה. בשרשרת פעולות קבועה התגובה הדלקתית מתגלגלת ויותר ויותר תאי דם לבנים מגיעים לאזור הפגוע תוך כדי התגברות של זרימת הדם לאזור שמטרתה לסייע בתהליך.
בסופו של דבר נוצר מבנה שנקרא בשפה המקצועית קיר מורסה או שלפוחית שכולא את הגורם הזר בתוכו ומונע ממנו להתפשט.
כיצד מאבחנים אבצס?
מיקום האבצס ישפיע על הדרך בה יאובחן. אבצס שמופיעה באיזור פי הטבעת או הרקטום ניתן לאבחן אצל פרוקטולוג בבדיקה ידנית פשוטה כיוון שהוא ניתן לזיהוי בעין בלתי מזוינת.
אבצסים שנמצאים בחלקים גבוהים יותר של מערכת העיכול מצריכים שימוש בציוד רפואי שונה. בבדיקת קולונוסקופיה ניתן לאבחן אבצסים שממוקמים לאורך החל מהרקטום לאורך המעי הגס עד לקצה המעי הדק הטרמינלי ובבדיקת גסטרוסקופיה ניתן לאבחן אבצסים במערכת העיכול העליונה. כמו כן, בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת ניתן להדגים נוכחות של אבצסים בקלות רבה יחסית לאורך המעי הדק.
סיבוכים אפשריים
בדיוק כמו בכל תהליך דלקתי התסמינים המרכזיים של האבצס כוללים אובדן תפקוד, אדמומיות, נפיחות, חום וכאב. במידה והתהליך שמבצעת מערכת החיסון מצליח והנזק נשאר ברמה המקומית בלבד, הנזק היחידי שייגרם יהיה מקומי ולא רב מדי.
עם זאת, במקרים רבים האבצס מתפתח ומתפשט ועלול להגיע אפילו למצב של נמק במעי. במקרים של נמק במעי אין ברירה אלא להתערב כירורגית, לחתוך את המקטע הפגוע, ליצור השקה בין שני קצוות המעי ולטפל בחולה עם אנטיביוטיקה למניעת זיהום או לטיפול בזיהום הקיים.
התסמין האופייני ביותר לאבצס הוא נפיחות מקומית ולכן במקרים מסוימים הנפיחות יכולה להשפיע על אברים הסמוכים לאזור הופעת המורסה. במקרים נדירים אך אפשריים בהחלט האבצס יכול להתנפח ולהביא לחסימה מלאה או חלקית של דרכי השתן. כמו כן, במקרים מסוימים ונדירים אף יותר, אבצס יכול להביא לחסימה של קנה הנשימה.
טיפול באבצס
הטיפול באבצס משתנה בהתאם למידת החומרה שלו. ישנם מקרים בהם האבצס כל כך קטן עד כי אינו מורגש ואינו דורש טיפול. עם זאת, במקרים מסוימים כפי שציינו, נדרשת התערבות כירורגית דחופה.
בנוסף למידת החומרה של האבצס, הטיפול משתנה גם בהתאם למיקום שלו. כך למשל באבצס שמופיע בפי הטבעת ניתן לטפל על ידי משחות להקלת הכאבים, בחומרי סיכה שמיועדים לסייע במעבר חלק יותר של הצואה ועל ידי טיפול תרופתי בלבד שנועד לטפל בזיהום. עם זאת, לעתים האבצס מתרחש בפנים הבטן ומתעורר הצורך לנקז את המוגלה שהצטברה בו בהליך ניקוז ושאיבה כירורגי.