קרוהן וקוליטיס (נקראת גם קוליטיס כיבית) הן מחלות מעי דלקתיות כרוניות שבאות לידי ביטוי באופן התקפי. לעתים קרובות שתי המחלות הנ"ל מוזכרות בנשימה אחת בשל האופי הדומה שלהן אך ישנם הבדלים רבים בין המחלות שמסייעים להבדיל ביניהן.
בין ההבדלים ניתן לציין את העובדה שמחלת קרוהן יכולה לפגוע בכל אחד מהאזורים במערכת העיכול בעוד שמחלת הקוליטיס יכולה לפגוע אך ורק באזורים שתחומים בין פי הטבעת למעי הדק הסופי, שמחלת קרוהן פוגעת במעי במקטעים לא רציפים לעומת הקוליטיס שפוגעת במעי באופן רציף ועוד.
בנוסף לכך, מחלת קרוהן פוגעת בכל שכבות דופן המעי בניגוד לקוליטיס שמתאפיינת בפגיעה בשכבת הרירית בלבד. למרות שפעמים רבות ההתייחסות למחלות אלו מתמקדת באספקטים הפיזיולוגיים המורכבים של המחלות, הרי שישנו צורך להאיר גם את הצדדים הפחות מוכרים של המחלות שנוגעים לאספקטים הנפשיים בהם נתמקד במאמר זה.
שיעורי החרדה בקרב החולים בקרוהן וקוליטיס
שיעורי החרדה בקרב החולים במחלות מעי דלקתיות דומים מאוד לשיעורי החרדה שנמצאו בקרב חולים במחלות כרוניות אחרות.
הסיבה לכך ששיעורי החרדה גבוהים יותר בקרב חולים אלה מאשר באוכלוסייה הכללית (לפי מחקרים מסוימים למעלה משמונים אחוז מכלל החולים סובלים מחרדה מצבית) היא שמדובר על מחלות שכרוכות בהתמודדות עם מצבים של חוסר ודאות, עם קשיים רבים בחיי היומיום, עם מוגבלות תפקודית ועם מודעות לעובדה שמדובר במחלות חשוכות מרפא שהינן בעלות סיכונים גדולים לבריאות, לתפקוד ואפילו לחיים עצמם.
הקשר בין הגוף לנפש
הקשר בין המצב הנפשי למצב הגופני של החולים במחלות מעי דלקתיות נחקר באופן אינטנסיבי כשלרוב התמונה העולה מהממצאים היא שככל שהמצב הנפשי חמור יותר, כך מחמירים התסמינים הפיזיים ולהפך – ככל שהתסמינים הגופניים חמורים יותר, כך ההשפעה על הנפש חמורה יותר.
בקרב חולים רבים במחלות מעי דלקתיות, נוצר מעגל קסמים שבו גורמים פסיכולוגים מסוימים משפיעים על ההתבטאות הפזית של המחלה שבתורה משפיעה על החמרת המצב הנפשי וחוזר חלילה.
למרות שעדיין לא ברור לחלוטין מה יכול לנבא את בוא ההתקף, הרי שבקרב חולים רבים ההתקפים מופיעים בעיקר לאחר מצבים נפשיים שכוללים מתח נפשי רב, לחץ גדול, מועקה רצינית, דיכאון, חרדה גדולה ועוד. מצבי דחק יכולים גם לגרום לאי סדירות של מערכת החיסון שגם ככה סובלת מפעילות משובשת בקרב החולים.
כיצד מתמודדים החולים בקרוהן וקוליטיס עם המחלה מבחינה נפשית?
בדרך כלל כשמבשרים לאדם כי הוא סובל ממחלת מעי דלקתית התגובה הראשונית שלו לבשורות המרות היא הכחשה. באופן עקרוני מדובר על מנגנון פסיכולוגי מוכר ואף בריא שמגן על החולים ומסייע להם להתמודד בקצב האישי שלהם עם הבשורות. עם זאת, בקרב חלק מהחולים מנגנון ההכחשה פועל ביתר ואז עלולים להיווצר מצבים מסוכנים בעקבות היעדר טיפול.
לאחר שלב ההכחשה חולים רבים חשים כעס ורב ואפילו זעם ורבים מהם מתחילים להעלות שאלות בעלות אופן קיומי כמו למשל: "למה זה קרה דווקא לי?" השלב האחרון של ההתמודדות כולל השלמה עם המצב וקבלה של המחלה כשבשלב זה מסתגלים החולים לעובדת היותם חולים ומתחילים לפנות לקבלת עזרה.
מעבר לטיפול התרופתי והתזונתי ישנה חשיבות גבוהה לכך שהחולים במחלות מעי דלקתיות יפנו גם לקבלת טיפול נפשי. היכולת של החולים במחלות מעי דלקתיות להתמודד עם מחלתם תלויה בין השאר ביכולת שלהם להתמודד עם מתחים נפשיים ועם מצבים נפשיים לא פשוטים.
חשוב לאפיין את המצוקות הנפשיות של כל חולה באופן אישי, ללמוד על הקשר המורכב שבין המצב הנפשי לתסמינים האופייניים ולהעניק לחולים כלים באמצעותם יוכלו להתמודד עם הקשיים בהם הם נתקלים בשגרה.