מחלת קרוהן

מחלת קרוהן (Crohn's disease) היא מחלת מעי דלקתית כרונית שבאה לידי ביטוי באופן התקפי, כלומר בגלים של התפרצות שאחריהם מופיעה תקופה של רמיסיה (נסיגה).

היא יכולה לתקוף כל אחד מחלקי מערכת העיכול לרבות הפה ופי הטבעת וכאשר היא מתפרצת, היא פוגעת בכל השכבות של דופן המעי לרבות השכבות העמוקות.

בנקודה זו חשוב לציין שעל אף שרוב החולים סובלים מתסמינים שבאים לידי ביטוי במערכת העיכול, הרי שישנם כאלו שהמחלה פוגעת בהם גם במערכות אחרות לרבות מערכת המין, הראייה, בעור ועוד.

הגורמים הידועים להופעת המחלה

מחלת קרוהן היא מחלה אוטואימונית שבה תאי מערכת החיסון מגיבים בצורה לא פרופורציונאלית ותוקפים את תאי מערכת העיכול.

הפעילות הלא תקינה של מערכת החיסון לעתים מתרחשת בתגובה לזיהוי גורם זר (חיידקים) אך לעתים תאי מערכת החיסון מזהים את תאי מערכת העיכול עצמם כגורם זר שיש לתקוף אותו.

למחלה מרכיבים גנטיים שונים אך נהוג לחשוב היום שלמחלה ישנם גם גורמים סביבתיים. כך למשל מחלת קרוהן מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בקרב מעשנים וישנו יסוד סביר להניח שהתזונה המערבית המודרנית קשורה בקשר ישיר לשכיחות המחלה שהולכת ונהיית נפוצה יותר בקרב האוכלוסייה המערבית משנה לשנה.

מעבר לכל זה, נראה כי למחלה ישנם מרכיבים גנטיים שטרם פוענחו.

התסמינים של המחלה

המחלה מאופיינת בקשת רחבה ביותר של תסמינים שמשתנים בין חולה לחולה ולעתים אף בין התקף להתקף. התסמינים משתנים בהתאם למיקום הפגיעה ובהתאם לחומרה שלה כשנהוג להבדיל בין ארבעה סוגים עיקריים של פגיעה:

• מערכת העיכול העליונה – הקאות, בחילות, כאבים ברום הבטן.
• המעי הגס והרקטום – חום גוף נמוך, דם צואתי, עוויתות מעיים, שלשולים תכופים, חסימת מעי, הידבקויות בין המעי הגס לאיברים פנימיים, טחורים, אובדן השליטה על היציאות, אבצסים בפי הטבעת.
• המעי הדק – תת ספיגה, צואה שומנית, שלשול חמור, אנמיה, הפרעות קרישה, אבנים בכליות, חסר בסידן, מגנזיום ואלבומין, חסר של ויטמינים שונים (בעיקר ויטמינים מסיסים בשומן), רמות נמוכות של נחושת, אבץ וויטמין D, כאבי בטן חזקים ועוויתות מעיים.
• המעי הדק הטרמינלי – כאבים חזקים בבטן הימנית התחתונה, שלשול כרוני, חום גבוה, ירידה במשקל, חסימות מעיים, זיהומים בדרכי השתן, הידבקויות בין מערכת העיכול לאיברים פנימיים ועוד.

כיצד מאבחנים את המחלה?

הממצאים המעבדתיים שיכולים להעלות את החשד לקיום המחלה הם עלייה ברורה במדדי הדלקת, אבחון של אנמיה, ריבוי של תאי דם לבנים בדם והיפואלבומינימיה. כמו כן, נהוג לאבחן את המחלה על ידי ביצוע של בדיקות אנדוסקופיות בהן נראים כיבים ופיסטולות לצד אזורים בריאים במערכת העיכול.

במידה ואין היצרות במערכת העיכול ניתן לאבחן את המחלה על ידי שימוש בקפסולה ובמידה ויש היצרות יש לבצע בדיקות הדמיה שונות (MRI או CT) כדי לאבחן את המחלה.

בנוסף לכך, יש לתת את הדעת גם על התלונות של החולה ועל ממצאים קליניים שונים כגון נפיחות בטנית, כאבים בעת המישוש ועוד.

הטיפול בקרוהן

הטיפול במחלה כולל שלושה סוגי טיפול עיקריים: טיפול תרופתי, דיאטטי וניתוחי בהתאם לצורך.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי כולל שימוש באנטיביוטיקה, בתרופות שמיועדות לשמר את מצב הרמיסיה, בסטרואידים לדיכוי פעילות מערכת החיסון, בציקלוספורין שמשמשת לטיפול בחולים שלא מגיבים לסטרואידים, טיפולים ביולוגיים שונים ועוד.

טיפול תזונתי

הטיפול הדיאטטי מותאם לכל חולה בהתאם למצבו כשהשאיפה היא להביא לגירוי מינימלי של האזורים המודלקים. לעתים החולים מוזנים בתכשירים מפורקים (אלמנטלים או סמי אלמנטלים) ולעתים אף מוזנים דרך הווריד על מנת שלא לגרות את מערכת העיכול כלל.

טיפול ניתוחי

הטיפול הניתוחי ניתן לחולים שלא מגיבים לתרופות, לחולים שסובלים מהיצרות שלא מאפשרת מעבר מזון במערכת העיכול, כטיפול מניעתי ועוד. בטיפול הניתוחי ניתן לכרות את המקטע החולה, להרחיב את ההיצרות או להוציא סטומה על מנת שהמזון ימצא את דרכו אל מחוץ למערכת העיכול לפני שיבוא במגע עם החלקים המודלקים.