מחלת קוליטיס כיבית

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

קוליטיס כיביתקוליטיס כיבית היא מחלה שמשתייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות שעליהן נמנית גם מחלת קרוהן.

המחלה מתאפיינת בהתקפים שלא ניתנים לצפייה מראש וטרם ברור המנגנון שגורם להתפרצות של המחלה. ההתקפים נקראים גם התלקחות והתקופות בהן המחלה שקטה נקראות נסיגה או רמיסיה.

הגורמים למחלה

נכון לכתיבת שורות אלה טרם הצליחו החוקרים בתחום לבודד גורם אחד ויחיד שמוביל להופעת המחלה.

הסברה המדעית הרווחת כיום היא שמדובר על מנגנון בקרה במעיים שסובל מליקוי. ליקוי זה מוביל לכך ששכבת המוקוזה של המעי לא מתפקדת בצורה תקינה מבחינה חיסונית ולפיכך תאי מערכת החיסון תוקפים את התאים האנושיים.

לעתים התאים של מערכת החיסון תוקפים את תאי מערכת העיכול בתגובה למזונות מסוימים, לעתים בתגובה לנוכחות חיידקית ולעתים ללא גירוי חיצוני כלל. המחלה יכולה להופיע באופן משפחתי אך בהחלט יכולה להופיע גם בקרב חולים שבמשפחה שלהם אין מקרים נוספים של קוליטיס.

תסמיני המחלה

תסמיני המחלה משתנים בין חולה לחולה ולעתים אף בקרב החולה עצמו בין התקף להתקף. הסימפטומים השונים מופיעים בהתאם למיקום הדלקת ויכולים להתבטא בדרגות חומרה שונות.

במצבים מסוימים החולים לא מודעים כלל לכך שהם חווים התקף כיוון שעצמת התסמינים נמוכה מאוד אך בהחלט ישנם מקרים שמצריכים אשפוז והפסקת אכילה. במצבים אלו החולים מוזנים ישירות לווריד על מנת שלא להפעיל את מערכת העיכול ועל מנת שלא לגרות את האזורים המודלקים.

התסמינים הנפוצים של קוליטיס כיבית הם שלשול שמתרחש לרוב לאחר האכילה, דימום מפי הטבעת, ריבוי של יציאות שיכול להגיע לשש יציאות מדי יום ואף למעלה מכך, הפרשות מוגברות של ריר מפי הטבעת, כאבי בטן חזקים שמלווים בעוויתות, חום גבוה, ירידה משמעותית ומהירה במשקל, הקאות ובחילות, תחושה של צורך דחוף להתרוקן והתרוקנות לא מספקת שיכולה להגיע לכדי עצירות.

כיצד מאבחנים את המחלה?

את המחלה מאבחנים לרוב על ידי ביצוע בדיקות דם ובדיקות הדמיה שונות בשילוב עם התייחסות לתלונות החולה.

בבדיקות הדם מנסים לבדוק האם חלה עליה במדדי הדלקת, האם מתקיימת שקיעת דם מואצת, האם חלה עלייה במספר תאי הדם הלבנים והאם חלה עלייה במספר טסיות הדם. כמו כן, מבצעים בדיקה של רמת ההמוגלובין.

בנוסף לכך, לרוב יתבקשו החולים לעבור בדיקת צואה על מנת לחפש נוכחות של לקטופרין או קלפרוטקין.

בדיקות ההדמיה הנפוצות הן סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה. מדובר על בדיקות במהלכן מחדיר הרופא צינורית גמישה לפי הטבעת של המטופל בזמן שהוא מטושטש כשבקצה הצינורית ישנה מצלמה זעירה שמשדרת תמונה בהירה לגבי התמונה בפנים המעי.

בדיקה נוספת שניתן לבצע על מנת לאבחן את המחלה היא בדיקת CT שמאפשרת לרופא להתרשם מהעלייה בכמות השומן שעוטף את האגן ואת הרקטום, מההתעבות של המעי ועוד.

הטיפול במחלה

הטיפול במחלה מתחלק לשני תחומים עיקריים. התחום הראשון הוא הטיפול התרופתי והשני הוא הטיפול התזונתי. כמו כן, הטיפול מתחלק בהתאם למצב המחלה (בזמן רמיסיה ובזמן התלקחות).

טיפול תרופתי

ישנן תרופות שניתנות בצורת פתילות, חוקנים או כדורים (אסאקול, רפאסל, פנטאזה) שתפקידן להביא לריפוי של המוקוזה במעי לאחר ההתקף שמשמשות לאחזקה בזמן הרמיסיה.

תרופות אחרות שניתנות במהלך ההתקף הן לרוב סוגים שונים של סטרואידים, תרופה שנקראת אימורן, ציקלוספורין ועוד. במקרים החמורים מתבצעת התערבות כירורגית להסרת המקטעים המודלקים.

טיפול תזונתי

הטיפול התזונתי ניתן באופן אישי לכל מטופל בהתאם לרגישות הספציפית שלו ובהתאם לחומרת המחלה. לרוב החולים מומלץ להימנע מצריכת מזונות שכוללים לקטוז, סיבים מלאים או תבלינים חריפים במיוחד.

כפי שציינו, במצבים מסוימים החולים יעברו להזנה וורידית מלאה עד להגעה לרמיסיה. בזמן רמיסיה לרוב החולים יכולים לחזור לאכול באופן הדרגתי תזונה מלאה ושגרתית בדיוק כמו אנשים בריאים.

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו